העבודה מבטאת פעולה של הרס דימויים חזותיים ודחייתם כעמדה ביקורתית: ערעור מוסכמות, חקירת זהות ומחאה נגד מוסדות כוח. בפמוט המוצג, הדימויים מגיעים משאריות מפעל יודאיקה – צורפות מסחרית וסמלים לאומיים אחרים, משנים את פניהם. אני מכליאה בין מודלים משעווה שאספתי מבית היציקה הירושלמי – והסמלים ההופכים ליצורי כלאיים מעלים שאלות, ירושלים של זהב, של חושך או של אור?
עמר דושי
