בשיר ׳קרקס החורף׳ מתארת אליזבת׳ בישופ את המחול הסיבובי, המתיש, של צעצוע מכני ישן
המונע באמצעות קפיץ. בחדר רחב ידיים, מדלג סוס קרקס מפח, הנושא על גבו רקדנית קטנה.
משופדת אל גופו, סובבת הרקדנית על בהונותיה הורודות שוב ושוב, בעוד הסוס מדלג, סובב
וקד קידה.
קווי כסף דקים מבקשים להדהד את התנועה הסיבובית הזו במרחב: מחול זוגי חד ורפיטטיבי,
ללא התחלה או סוף.