המפגש בין ברזל חלוד לזהב מגלם דיאלוג מרתק בין זמני לנצחי. הברזל הנאכל נושא את פגעי הזמן ואילו הזהב משיב לו נשימה, הוויה חדשה. במפגש ביניהם, נוצר מרחב שבו הזמן עצמו מתעצב – בין קור לחום, בין התכה לאיחוי, מתרחשת נקודת המפגש שבה השבר אינו בבחינת סוף אלא התחלה של שלמות אחרת, פגיעה אך חיה.
יעל אוליאל
