העבודה נולדה ממשטח שעווה שנקרע בידיים חשופות לפיסות קטנות וחובר בלחיצה אחת ועוד אחת לכדי גוף אחד. הפעולה הפכה לטקס של זיכרון וחומר, שבו שכבות של זמן, זהות ורגש נמסות ומתאחות זו אל זו. היציקה בכסף מנציחה את הפגיעות ואת התנועה והחוטים שעליהם תלויה היצירה מבטאים את המתח שבין חולשה לעוצמה. כל חוט לבדו דק ושביר, אך יחד הם נשזרים לגוף אחד שמחזיק, נושא, ומאפשר חיים חדשים.
בין זיכרון להתחדשות, בין שבר ללידה מחדש.